תקנון האתר

ברוכים הבאים לאתר האינטרנט Dance Life. agadimageהשימוש באתר מעיד על הסכמה לתנאים המפורטים להלן. בחלק מהמדורים באתר עשויים להימצא תנאי שימוש נוספים או הסכמים מקוונים, המתייחסים במפורט לאותו מדור. השימוש במדורים הללו, כפוף הן לתנאי שימוש כלליים אלה והן לתנאים ולהסכמים הפרטניים שיימצאו בהם.
תנאי השימוש  מנוסחים בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, והם מתייחסים, כמובן, אף לנשים.

בכל מקום בו מפורטת אחריותה של החברה, תהיה הכוונה גם לאחריותם של עובדיה, מנהליה, בעליה והפועלים מכוחה או בשמה.

הסכמה.  הכניסה לאתר זה והשימוש בו כפופים לתנאים הבאים ולכל הוראות החוק הרלוונטיות. על ידי כניסה לאתר ודפדוף בו, הנך מקבל, ללא הגבלה או סייג כלשהו, תנאים אלה, ומודה כי כל הסכם אחר בנוגע לשימוש באתר זה  בינך לבין החברה מוחלף בזה ואין לו כל תוקף.

שימוש במידע. הכניסה, הטעינה של קבצים או השימוש במידע באתר, לרבות כל טקסט, תמונה, קבצי שמע ווידאו, מותרים אך ורק לצורך שימוש בלתי-מסחרי בלבד. כל זכויות היוצרים והקניין הרוחני באתר, בעיצובו, בתכנים המתפרסמים בו על-ידי החברה או מטעמה ובכל תוכנה, יישום, קוד מחשב, קובץ גרפי, טקסט וכל חומר אחר הכלולים בהם – הנן של החברה. אין להפיץ, לשנות, לשדר, להשתמש מחדש, או להשתמש במידע למטרות מסחריות ללא אישור בכתב מאת החברה.

באתר עשויים להתפרסם תכנים המתפרסמים על-פי הסכם בין החברה לבין צד שלישי. זכויות היוצרים בתכנים אלה שייכות לצד השלישי, שהרשה לחברה להשתמש בהם. אין להעתיק, לשכפל, להפיץ, לשווק, להשתמש או למסור לציבור תכנים אלה או את סימני המסחר הנלווים אליהם, או לעשות בהם כל שימוש מסחרי או לא מסחרי אחר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש ובכתב מבעל הזכויות בתכנים אלה.

סימני המסחר ומודעות הפרסומת של מפרסמים באתר הינם קניינם של מפרסמים אלה בלבד. גם בהם אין לעשות בהם שימוש, כאמור לעיל, בלא הסכמת המפרסם בכתב ומראש.
מסירת מידע המיועד לפרסום באתר מהווה אישור כי מוסר המידע הוא בעל כל הזכויות בו וכי הוא רשאי למוסרו לפרסום. במסירת המידע לפרסום מקנה המוסר לחברה רשיון-חינם, כלל עולמי, לא בלעדי ובלתי מוגבל בזמן, להעתיק, לשכפל, להפיץ, לשווק, למסור לציבור ולהשתמש במידע כאמור לפי שיקול דעתה.

הגבלת אחריות. החברה נוקטת מאמצים סבירים על מנת להבטיח שהמידע הכלול באתר הוא שלם, מדוייק ומעודכן. יחד עם זאת, המידע עשוי להכיל אי-דיוקים או טעויות דפוס. החברה אינה אחראית לטעויות או השמטות בתוכנו של האתר, והיא שומרת לעצמה את הזכות לערוך שינויים, תיקונים ו/או שיפורים למידע, בכל עת ללא הודעה מוקדמת. כל המידע מסופק כפי שהוא (“as is”). החברה אינה ערבה לשלמות או דיוק המידע באתר זה או השימושים האפשריים שלו. בהתאם, המידע צריך להיבדק בזהירות בידי המבקרים באתר. החברה או כל גורם אחר המעורב ביצירת, הפקת או העברת אתר זה לא יהיו אחראים לנזקים ישירים, מקריים, תוצאתיים או עקיפים הנובעים מהכניסה לאתר זה, השימוש או חוסר היכולת להשתמש בו, או כל טעות או השמטה בתוכנו של האתר. החברה אינה אחראית ולא תישא בחבות כלשהי לנזקים כלשהם או וירוסים שעלולים לפגוע בציוד המחשב של הגולש או ברכוש אחר שלו כתוצאה מכניסתו לאתר או השימוש במידע הכלול בו. החברה שומרת לעצמה את הזכות להפסיק את הפעלת האתר בכל עת, ללא הודעה מוקדמת וללא חבות כלשהי.

After your dancing classes, you can visit http://www.casinoranking.ca to find out the highest ranked casinos in your area. The site will help you find the best of the casinos.

מידע המועבר לאתר.  כל מסר או חומר הנשלח לאתר זה באמצעות דואר אלקטרוני או בדרך אחרת, לרבות כל נתונים, שאלות, תגובות, הצעות וכיוצא בזה, ייחשב כמידע שאינו סודי ואינו מוגן בזכויות קנייניות כלשהן, ויטופל בהתאם. כל דבר המשודר או המועלה לאתר הופך לרכוש החברה ועשוי לשמש לכל מטרה, לרבות שכפול, גילוי, שידור, פרסום, שידור או העלאה לאתר. יתר על כן, החברה רשאית להשתמש, ללא מתן פיצוי כלשהו, בכל רעיון, קונספט, ידע (“know-how”) או טכניקות הכלולות בכל מסר הנשלח לאתר לכל מטרה שהיא.

המידע שיימסר לפרסום באתר יהיה חשוף לכל משתמשי האינטרנט.  יש להתייחס למידע המפורסם באתר זה על ידי צדדים שלישיים בזהירות ובקפידה. המידע אינו מתפרסם מטעמה של החברה, ולפיכך היא אינה אחראית למהימנותו, אמינותו, דיוקו, עדכניותו או שלמותו. החברה לא תישא באחריות למידע, תכנים, מודעות והצעות מסחריות, שיתפרסמו באתר על ידי צדדים שלישיים או לכל תוצאה שתנבע מהסתמכות עליהם, קבלתם או שימוש בהם.

קישורים (Links) לאתר זה. החברה לא בדקה אתרים של צדדים שלישיים הכוללים קישורים לאתר זה, כולם או מקצתם, ואינה אחראית לתוכנם של דפים מסוג זה מחוץ לאתר או לאתרים אחרים המקושרים לאתר זה. אם הנך מעוניין לקשר את האתר שלך לאתר זה, הנך רשאי ליצור קישור אך ורק לדף הבית. אין ליצור קישור לדף אחר כלשהו באתר זה, ללא הסכמה מוקדמת בכתב מאת החברה. ציטוט או שימוש בחלק אחד או יותר של אתר זה באתר של צד שלישי כלשהו ללא הסכמה בכתב, אסור אף הוא.

קישורים לאתרים אחרים. קישורים לאתרים של צדדים שלישיים עשויים להיות מסופקים לטובת המבקרים באתר זו או לנוחותם.  יחד עם זאת, החברה אינה נושאת באחריות כלשהי לקישורים מאתר זה לאתרים אחרים, לרבות לדיוק או לחוקיות תוכנם, אינה נושאת באחריות כלשהי הנובעת מהפרה או מחדל במדיניות הפרטיות של צדדים שלישיים.

העלאות חומר (postings) לאתר זה. החברה עשויה לנטר מעת לעת את הדיונים, שיחות (chats), העלאות חומר, שידורים, לוחות מודעות וכיוצא בזה באתר, אך היא אינה מחוייבת לעשות כן ואינה נושאת באחריות או חבות כלשהי הנובעים מהתוכן של מיקומים כאלה או לטעות, לשון הרע, השמטה, שקר, ניבול-פה, פורנוגרפיה, תועבה, סכנה, פגיעה בפרטיות או אי-דיוק במידע כלשהו במיקומים אלה. אין להעלות לאתר או לשדר חומר בלתי-חוקי, מאיים, מכיל לשון הרע, מגונה, שערורייתי, מסית, פורנוגרפי או חומר תועבה אחר או כל חומר היכול להוות או לעודד מעשה שייחשב כעבירה פלילית, מקים חבות אזרחית או מפר את החוק בדרך אחרת. החברה תשתף פעולה באופן מלא עם כל רשות לאכיפת חוק או צו בית משפט הדורש ממנה או מנחה אותה לחשוף את הזהות של כל אדם המעלה לאתר מידע או חומר מסוג זה.

סנקציות. במקרה של הפרת תנאי כלשהו מהתנאים המפורטים במסמך זה, תהיה  החברה רשאית לנקוט בצעדים מיידיים, לרבות מניעת המשתמש מעשיית שימוש בשירותים המוצעים על ידה והסרת כל מידע, נתונים ותכנים שהוצבו על ידו, בכל עת וללא הודעה מוקדמת. אם נפגענו על ידי ההפרה שלך אנו רשאים, על פי שיקול דעתנו הבלעדי, לדרוש ממך פיצויים.

שינויים בתנאי השימוש. החברה יכולה בכל עת לשנות תנאים אלה על ידי עדכון מסמך זה. הנך כפוף לכל שינוי כאמור ולכן עליך לבקר מעת לעת בדף זה ולסקור את התנאים המעודכנים.

This entry was posted on June 19, 2014.

“קפצתי, הסתובבתי, נפלתי וקמתי”

After your dancing practice, visit slotsexpert.ca to play casino games of your choice. You are bound to enjoy yourself and win some cash.

talia2שיחה עם טליה פז, רקדנית מבצעת וסולנית בינלאומית
היא שייכת לזן מטופח במחול העולמי, נדיר במחול הישראלי: רקדנים שאינם פונים לכוריאוגראפיה בשיא הקריירה שלהם, אלא ממשיכים להתקדם ולהגיע לשלמות יצירתית כרקדנים מבצעים בלבד.
טליה פז חוזרת לתחנות החשובות בדרך שבה הגשימה חלומות, סחפה קהלים, הוציאה מבקרים מגדרם, זכתה בפרסים והוזמנה לעבוד עם הכוריאוגראפים המובילים בארץ ובעולם. שיחה גלויה ומרגשת על מחול נטו, פרפקציוניזם, מציאת המורה המושלם, הקריירה הבינלאומית, העבודה בסטודיו, הדמות על הבמה.

בסיס קלאסי
בכל מקום שבו נתקלים בשמה של טליה פז יש ארכיון לא קטן של שבחים, פרסים ורשימה ארוכה של כוריאוגראפים שהזמינו את טליה פז לעבוד איתם בארץ ובעולם. טליה עושה סדר בפרטים: היא ילידת 68, בתה של נירה פז, לשעבר רקדנית בבלט הקלאסי הישראלי, בת דור ובת

הצג קטעי וידאו
הבא »
שבע, וזה כעשרים שנה מנהלת תחרות מיה ארבטובה לבלט. טליה עלתה לארץ בגיל שנתיים, והייתה בת שש כשהתחילה ללמוד בלט אצל אינסה אלכסנדרוביץ. שש שנים לאחר מכן החלה ללמוד בבית הספר של להקת בת דור. בהיותה בת 16 נסעה להולנד ולמדה בקונסרבטוריון המלכותי בדן-האג, בית-ספר ששייך ללהקתו של ירי קיליאן, NDT (תיאטרון המחול ההולנדי). “דגש חזק על בסיס קלאסי,” היא נזכרת, “מתשע בבוקר עד שש בערב על האצבעות, מתכוננים להתקבל ללהקת מחול מקצועית.”
-כבר בגיל 16 הכנת עצמך לרקוד באירופה?
“הרבה לפני כן. כשהייתי ילדה חשבתי שארקוד קלאסי, שארקוד בלנשיין באמריקה, וזה בכלל לא מעציב אותי שזה לא מה שקרה. בשנות ה-80 הגיעה להקת NDT עם ירי קיליאן להיכל התרבות, פתאום ראיתי מחול מודרני, ריקוד שהשתמש בטכניקה קלאסית אבל דיבר בשפה חדשנית. זה הכה בי בעוצמה. בגיל 12 נפתחו לי העיניים, ומאז רציתי לנסוע להולנד. רציתי להתקבל ל-NDT, ולא קיבלו אותי. חזרתי לצבא אבל לא ויתרתי על החלום. רציתי לשוב ולחזור להולנד, לנסות להתקבל שוב ל-NDT.”

מבת שבע לקולברג
בת 18 חוזרת טליה פז לארץ כדי לשרת בצבא, ובמהלך שירותה הצבאי, בת 19 בסך הכול, היא מתקבלת  ללהקת בת שבע. “דוד דביר הזמין אותי להצטרף לבת שבע. הוא ראה אותי מופיעה כתלמידה בבת דור ואמר שאני מוכנה להיכנס ללהקה מקצועית. בשלוש השנים הראשונות שלי בבת שבע דוד דביר היה המנהל האמנותי, ואוהד נהרין בא במקומו בשנה וחצי האחרונות שלי בלהקה. בתקופתו של דוד דביר בת שבע הייתה להקה רפרטוארית ועבדנו בעיקר עם כוריאוגראפים אמריקנים כמו דניאל עזרילוב, אליסה מונטה ודייויד פארסון. התקופה עם אוהד נהרין הייתה מאוד מרגשת, העבודה הייתה מאוד חדשנית. באותו זמן העלה את ‘טבולה ראסה’, ‘שקיעתה של הטיטאניק’, והכי חשוב שבשנת 90′ יצר את ‘קיר’, הערב הראשון שאוהד העלה כערב מלא. ‘קיר’ היא יצירה מאוד ישראלית בליווי מוזיקלי של “נקמת הטרקטור”, וכוללת בתוכה את המחול ‘אחד מי יודע’ שהוא אבן דרך בתרבות הישראלית. הייתי חלק מההפקה המקורית ומתהליך היצירה. אוהד היה צעיר ורענן, מאוד מיוחד, והרגשתי שאני נמצאת בתוך שינוי משמעותי של תפישת המחול. יחד עם זה, כיוון שרציתי לעבוד באירופה, באחד הסיורים ניגשתי לאודישן בהולנד והתקבלתי ללהקת סקפינו. ראיתי בזה שלב חשוב בניסיון שלי להתקבל ל-NDT. הייתה לי התלבטות קשה אם לעזוב. בבת שבע חשתי את השינוי המרגש באוויר, ולא ידעתי מה לעשות. שיתפתי את אוהד בהתלבטויות והוא אמר ‘תיסעי, תתנסי, והבית תמיד פה מחכה לך, תמיד את יכולה לחזור.’ כך היה. זה לקח רק כ-14 שנה.”
-וזה השתלם.
“השנתיים שלי בסקפינו היו תקופה מאוד פורייה,” אומרת טליה, “המון אימפרוביזציות, עבודה בסטודיו, הייתי שותפה בהמון יצירות, בתהליכי היצירה, הרבה מאוד הופעות, עבדנו על אצבעות בסגנון של ביל פורסיית, טכניקה קלאסית בסגנון חופשי, והייתי צריכה לשמור על רמה טכנית מאוד גבוהה. גם הולנד בשבילי זה בית ואהבתי מאוד את אמסטרדם. היו שני מנהלים אמנותיים בסקפינו, נילס כריסטי מהזרם של ירי קיליאן, ואחריו הגיע אד וובה שגילה פתיחות ואפשר לרקדנים ליצור.”

בלי אף מילה, בלי אף תנועה
בסקפינו פגשה טליה את מאטץ אק מנהלה האמנות של להקת הבלט השוודית, בלט קולברג. “הוא בא ליצור עם סקפינו, ראה אותי והזמין אותי לעבוד איתו בבלט קולברג השוודי.”
– לא היססת הפעם…
“בוודאי שלא. קולברג היא הלהקה החשובה ביותר בשוודיה, מייצגת את שוודיה בעולם, והיא נחשבת לאחד מהבלטים החשובים באירופה. יש ארבעה כוריאוגראפים מובילים במחול המודרני באירופה – מאטץ אק, ירי קיליאן, ביל פורסיית ואוהד נהרין. מלבד ביל פורסיית זכיתי לעבוד עם הגדולים ביותר.”
– מה היה תפקידו של מאטץ אק בעיצוב הדרך שלך?
“העבודה איתו הייתה ממש גילוי, הארה. הוא העניק משמעות לריקוד שלי. מאטץ אק הוא אדם עם הרבה מאוד עומק, הרבה מאוד רבדים. ההקבלה הכי פשוטה היא למעין במאי תיאטרון שמאפשר לנו, הרקדנים, להבין את היצירה, לדעת מה אנחנו עושים על הבמה.”
– כיצד זה נעשה?
“עד לאותו רגע עשיתי הכול. קפצתי, הסתובבתי, נפלתי וקמתי. עשיתי כל מה שהכוריאוגראף ביקש. ותמיד נלוותה לזה ההנאה הפיזית שבריקוד. זה היה העיקר עד אז. כשנפגשתי עם מאטץ אק זו הייתה הפעם הראשונה שאתגרו אותי לשפה תנועתית מאוד ברורה, מאוד מדויקת שהייתי צריכה ללמוד להיות בתוכה. לדייק בשפה. הוא נתן משמעות כמעט לכל תנועה. אני לא רוצה שזה ישמע נורא כבד, אבל בתור אמן מבצע ידיעת המשמעות נותנת לך את הכלים לחפור לעומק ולהבין את ההוויה ואת הסיפור שמתרחש על הבמה.”
– היית סולנית בקולברג?
“לא היו סולנים אצל מאטץ, רק דמויות. בסיפורים הקלאסיים בגרסה המודרנית שהעלינו הייתי בדרך כלל מלכה, אם, לפעמים המלכה האם. באגם הברבורים הייתי גם מרשעת.”
– ממה נהנית במיוחד בעבודה עם מאטץ אק?
“מה שכיף אצל מאטץ שהוא מעריץ נשים. הנשים אצלו חזקות, הן עובדות את האדמה, הן מביאות חיים. זו הנאה גדולה לעבוד אצל יוצר שיודע ליצור עבור אישה. הוא מבין נשים. מאטץ מאוד תיאטרלי, עם הרבה הומור. לעיתים נדירות יש שימוש בטקסטים אצלו. מעטים המנהלים האמנותיים או הכוריאוגראפים שיכולים להזין את הרקדן במזון הרוחני שדרוש לו כמבצע אפילו אחרי עשר שנות עבודה משותפת. הרקדנים בקולברג היו בדרך כלל מבוגרים מהמקובל, היו כאלה שפרשו מהלהקה רק בגיל 40. כשהצטרפתי לקולברג הייתי הצעירה ביותר, והיה תענוג לצפות ברקדניות הבוגרות יותר. היה לי לאן לשאוף ולגדול ולצמוח. זה לא רק מאטץ אק. בכלל, החיים בשוודיה עיצבו אותי. אם באתי אקספרסיבית, פרועה ואנרגטית, למדתי בשוודיה מהו האינטגריטי של האמן. אני יכולה לעמוד על הבמה בלי אף מילה, בלי אף תנועה ולהביע את הכול. כמו בסרטים של אינגמר ברגמן. זוהי שוודיה: לנקות, להגיע לדיוק בתנועה, להבין איך מגיעים אליה.”
– לא קר?
“נדרשו הרבה שנים לפצח את הקוד התרבותי. ללמוד לחיות בשוודיה ולאהוב את זה. חסרה הייתה לי הישירות הישראלית. החושך והקור לא עזרו. אבל כשלומדים לחיות בשוודיה מתאהבים בה. השוודים חיים לפי עונות השנה, חיים בטבע וזה מקסים. שוודיה מאוד איכותית ויש בה המון מרחב. כשביקרתי באמסטרדם אחרי שהתרגלתי לסטוקהולם הבנתי כמה היא צפופה.”
טליה עבדה בבלט קולברג 11 שנים לאחר מכן יצאה לסיור שבו העלתה פרויקטים עצמאיים במדינות נוספות באירופה. “ב-2003 הוזמנתי להצטרף לתיאטרון מחול פיזי DV8 באנגליה, בניהולו האמנותי של לויד ניוסון. עם DV8 סיירתי באירופה במשך שנה, במסגרת ההפקה ‘The Cost of Living’. לאחר מכן, ב-2004, חזרתי לארץ.”

השיבה לארץ
“כששבתי לארץ באמת חזרתי הביתה, לבת שבע. הוזמנתי לנהל את החזרות של האנסמבל. שחזרנו עבודה של מאטץ אק שהשתתפתי בה בשוודיה. זו הייתה עבודה מאוד יפה מאוד מרגשת עם 12 רקדנים.”
– אבל?
“אבל הרגשתי שלא סיימתי את קריירת הריקוד שלי כמבצעת ולא יכולתי להקדיש ללהקה את כל הזמן שנדרש באמת כמנהלת חזרות. אז אמרתי אוקיי, אני צריכה לעשות את מה שצריך לעשות. לרקוד אי אפשר לעולם. מאז אני כאן, ואני מעלה מופע יחיד ‘מגנוליה’ ומלמדת בתיכון שליד האקדמיה בירושלים, תלמה ילין בגבעתיים, בסמינר הקיבוצים ובכל מיני סדנאות ברחבי הארץ.”
– איך נוצר “מגנוליה”?
“קיבלתי הזמנה מפסטיבל אוזס שבדרום צרפת להעלות ערב יחיד. הם עזרו לי בהפקה וניתנה לי החירות האמנותית להזמין את האנשים שאיתם אני רוצה לעבוד, וכך בניתי לעצמי את מגנוליה, שהעליתי בארץ מספר פעמים כערב יחיד והופעתי בו בכמה מדינות באירופה. סטיין סליס, כוריאוגראף בלגי שאני מכירה מקולברג, יצר את מגנוליה, העבודה הראשונה בערב, את העבודה השנייה Habayta שמסיימת את הערב הזמנתי מנייג’ל צ’ארנוק מייסד Love .DV8 של שרון אייל היא החוט המקשר בין השתיים.”
– מתי את מתכוונת לתלות את הנעליים?
“אין דבר כזה. כל עוד אני מקבלת תחושת סיפוק, כל עוד יש לי עניין ואני מתקדמת בחומרים שאני מבצעת וכל עוד אני מתקדמת באופן אישי, אני ממשיכה. כמובן שאני מוצאת את החומרים המתאימים לי ולגילי.”
– איזו מין מורה את?
“כמורה אני מאוד מדויקת. אני מביאה את מה שלמדתי ממאטץ אק. אני מדברת בשפה שלמדתי ממנו. החומרים של מאטץ מאוד דידאקטיים. הוא נותן מקום מעולה לרקדן שרוצה ללמוד לדייק בתנועה. כשאני מלמדת אני יודעת בדיוק באיזה מילים להשתמש, איך להגיע לתוצאה הטובה ביותר. התלמידים מאוד פתוחים לזה, ומאוד נהנים והתוצאות מדברות בעד עצמן.”
– את מתכננת מופע חדש?
“אני חושבת על מופע נוסף, מחפשת את החומרים, את הכוריאוגרפים.”
– בכל הערבים שהפקת באופן עצמאי אין לך פרטנרים על הבמה. למה את לבד?
“הסיבה היא פרקטית, מפאת תקציבים. אני לא יכולה להחזיק קבוצה ולהפיק מופע רב משתתפים. חסכתי בעלויות גם בצד הזה. ניסיתי לחפש רקדנים, אבל לא מצאתי בארץ רקדן פרטנר שיתאים לי. גם הגיל וגם תפישה. רוב הרקדנים צעירים. יש פער בניסיון, בבגרות. אני לא ממעיטה בערכם, וייתכן שזה יקרה. יכול להיות שזה יהיה הדבר הבא.”
– והשאלה שאת תמיד שומעת. למה את לא פונה לכוריאוגראפיה?
“אני לא חושבת שאני כוריאוגראפית טובה ושזה קיים בי. יש לי יותר מדי כבוד לאמנות הכוריאוגראפיה, עבדתי עם טובי הכוריאוגראפים בעולם בשביל להבין שאני לא יכולה לעשות משהו שהוא פחות טוב. יכול להיות שזה גם פחד, פחד מכישלון. כדי שזו תהיה עבודה טובה צריך כישרון וניסיון. היה לי הרבה יותר קל בחיים אם הייתי יוצרת לעצמי או לאחרים, הייתי חוסכת הרבה מאוד כסף, אבל אני לא חושבת שאני יכולה לאתגר את עצמי, כמו שכוריאוגראף טוב יכול לעשות את זה בשבילי. אני מכירה את עצמי מספיק טוב שאני אפול למקומות הנוחים שבהם אני נראית טוב ונעים לי ונוח לי, בעוד שכוריאוגראף ידחוף אותי למקומות שאולי לא קל לי להיות בהם.”

“יוצרת בפני עצמי”
– רבים דוחפים אותך לכיוון הזה, ואת לא מתפתה. את לא חושבת שניסיון כזה יהווה התקדמות?
“מעמד המבצע בעיניי שווה למעמדו של הכוריאוגראף. זו גם התפישה באירופה. ללא רקדן טוב הכוריאוגראפיה לא שווה כלום, ולהפך, רקדן טוב יכול להעצים את הכוריאוגראפיה, וכוריאוגראף טוב יכול להעצים רקדן טוב. בין יוצר וכוריאוגראף יש הפריה הדדית והשראה הדדית. כשאני נמצאת בסטודיו אני לא רובוט, אני לא רקדנית כזאת, אני לא אמנית כזאת. אני מרגישה שאני יוצרת בפני עצמי, אין לי חסך ביצירה. כשאני על הבמה אני יוצרת את הרגע, ואני יוצרת כל פעם מחדש. אני חושבת שכדי להיות כוריאוגראף טוב צריך להיות קודם כל רקדן טוב, לראות עולם, להתמלא ולקבל כלים ולהוציא החוצה. כמה מוצרטים יש? יש מעטים שהם כוריאוגראפים מולדים. זה משהו שאתה לומד אותו עם הזמן. בן אדם צריך לחוות לפני שהוא אומר את האמירה האישית שלו.”
– עם איזה כוריאוגראפים את אוהבת לעבוד בארץ?
“עם אוהד נהרין, עם שרון אייל שכבר עשיתי איתה שתי עבודות Love ו-One Leg Barbie, עם רמי לוי שיצר את Blitz במסגרת להקת בת שבע, ועם כוריאוגרפים נוספים.”
– צברת הרבה ניסיון באירופה, איך את רואה את המחול בארץ – בפני עצמו, ביחס לאירופה?
“אנחנו ללא ספק בתקופה של פריחה, יש ריבוי של יוצרי מחול. ביחס למקום הקטן הזה יש המון כוריאוגראפים והמון רקדנים. המחול הישראלי באירופה זוכה ללא מעט הצלחה, ומביא לשם הסתכלות רעננה. לא מזלזלים במחול הישראלי באירופה, אבל חסרים פה רקדנים ברמה טכנית גבוהה, ויש לאן להתקדם.”
– את מרגישה כשגרירת מחול ישראלי?
“לא. אמנם אני רוקדת את העבודות של שרון אייל באירופה, ואני חושבת שבכך אני מעלה עבודות מאוד מיוחדות, אבל אני מביאה רק את עצמי לכל מקום. מבחינתי, להקת בת שבע היא השגרירה הכי טובה של המחול הישראלי.”
– אמרת פעם שקרולין קרלסון שיצרה עבורך את Water Talk לביאנאלה של ונציה התעמקה איתך בהעברת חוויות נפשיות לבמה, איך את עושה את זה בדיוק?
“אלה אינם דברים שאני מבינה לגמרי, והדברים אינם נעשים לגמרי במודע. אין לי טכניקה של שחקנית. אבל אני מביאה את עצמי ולא אף אחד אחר, ואני מביאה את עצמי במאה אחוז. הופעתי בכל צורה, בעירום חלקי, בטקסטים מדוברים על הבמה. כשאני רוקדת אני מתחברת לרגע, למוזיקה, לתנועה לסיטואציה, וכל התחושות עולות בי וזה יוצא החוצה. אני יכולה להוציא מכל המגירות שלי את כל ההתנסויות שלי בחיים. זה לא שפעם מישהו שבר לי את הלב ואני יכולה להוציא את זה כרגע בתנועה מסוימת ומובחנת. זה הרבה יותר מבושל. זה מי שאני.
הרבה פעמים אנשים באים בדמעות לאחר ההופעה ואומרים לי שהמופע נורא ריגש אותם. ולפעמים אני אומרת לעצמי, לא ידעתי, לא הרגשתי ככה. הייתה הופעה נחמדה. זה לא מדע מדויק.”
– האם חסרה לך בארץ דמות כמו זו של מאטץ אק?
“שאלה טובה, הייתי רוצה לעבוד עם מישהו כזה, קשה כל הזמן לעבוד לבד. הוא כמו איזה מאסטר.”
– למה לא לחזור ולעבוד איתו, בעצם?
“מאטץ כיום עוסק בשוודיה בעיקר בתיאטרון. יש גם פה וגם שם אנשים שאני חושבת שהחיבור שלי איתם יניב תוצאות טובות ומעניינות, וברור שאני צריכה לפתח דיאלוגים שכבר החלו. המחול הביא אותי להרבה מאוד מקומות יפים ומגוונים ומרגשים בעולם, אבל כיום החיים הפרטיים חשובים יותר מבעבר. אני לא חושבת גם שאעשה כרגע שינויים דראסטיים בחיים, לא אסע לשנה-שנתיים למקום אחר.”
– יש איזו שהיא תמונה של עצמך שאת רואה באופקים עתידיים יותר?
“הייתי רוצה לתת מעצמי ולהשפיע. יש לי הרבה מה לתת. אינני יודעת באיזו מסגרת זה יקרה בעתיד הרחוק.”

This entry was posted on February 5, 2014.

בת שבע

Group of people at the gym exercising with free weights

להקת בת-שבע תעלה בתחילת מאי יצירה חדשה מאת שרון אייל, כוריאוגרפית הבית של הלהקה. גם ביצירה זו עובדת שרון אייל עם קבוצת היוצרים שמלווה אותה ביצירותיה האחרונות בארץ ובחו”ל:  גיא בכר, שותף ליצירה, המוסיקאי אורי ליכטיק ומעצב התאורה אבי יונה בואנו (במבי). את התלבושות מעצבים שרון אייל וגיא בכר ועיצוב פס הקול הוא של שרון אייל, גיא בכר ואורי ליכטיק. היצירה מבוצעת על ידי 21 רקדני הלהקה: יניב אברהם, דניאל אגמי, רייצ’ל אוסבורן, אייר אלעזרא, ניר בניטה, שחר בנימיני, שני גרפינקל, מתן דוד, מתן דסקל, תום ויינברגר, ארז זוהר, עדי זלטין, דאג לת’רן, אנדראה מרטיני, בשמת נוסן, מיכל סייפן, בובי סמית’, אריאל פרידמן, איאן רובינסון, אלה רוטשילד וגיא שומרוני.

שרון אייל על העבודה: “אני מרגישה שאני בתהליך אין סופי ושהיצירה ”Bill ממשיכה את עבודותיי האחרונות ‘מקארובה קביסה’ ו- ‘Killer Pig’. ל- ‘Bill’ הגעתי מוכנה עם קונספט מאוד בהיר, היה קל לדבר ולהסביר מה אני רואה ומדמיינת, יכולתי למלל את העבודה בצורה מאוד מדוייקת.

הבא »
אני אוהבת את הרקדנים בעיקר כשאני רואה אותם בהכפלה של כל הקבוצה כאחד. ב-Bill בחרנו בתלבושות מינימליסטיות, כהמשכיות בתהליך שהחל ב’מקארובה קאביסה’. התלבושות משרתות את העבודה, צבע הגוף נוצר כדי לאפשר אופציות חדשות, תאורה שצובעת בכל צבע אפשרי, חלל שסופג תחושת אור ובגד שהוא סוג של עירום. הבגד האחיד, צבע העור והעיניים הזהות מאחדות את כל הקבוצה ומוציאות את הנשמה והפיזיות המיוחדת של כל רקדן ורקדן”.

This entry was posted on February 8, 2013.

הבלט הישראלי

shadowland3_150x150להקת הבלט הישראלי הינה הלהקה היחידה בארץ המבצעת ממיטב הרפרטואר העולמי של הבלט הקלאסי והניאו-קלאסי.
הלהקה נוסדה בשנת 1967 על-ידי ברטה ימפולסקי והלל מרקמן אשר משמשים מנהליה האמנותיים עד עצם היום הזה.
הופעת הבכורה של הבלט הישראלי נערכה ב-25 בינואר 1967 באולם רינה בחולון. הסולנים ימפולסקי ומרקמן, מלווים בארבע רקדניות צעירות, ביצעו אז מבחר של קטעי בלט מפורסמים.

בשנת 1975 העניק הכוריאוגרף הנודע ג`ורג` בלנשין לבלט הישראלי את רשותו לבצע את יצירת המופת שלו “סרנדה”. היה זה ציון דרך חשוב בהתפתחותה של הלהקה. ההצלחה הגדולה בהעלאת עבודתו זיכתה את הבלט הישראלי במעמד בינלאומי.
6 שנים מאוחר יותר, לאחר שנכח באחת מהופעותיה של הלהקה בניו יורק, הצהיר בלנשין – לנוכח התרגשותם הרבה של רקדני הבלט הישראלי – כי הוא מתיר ללהקה

הצג קטעי וידאו
הבא »
הצעירה לבצע ממבחר עבודותיו: “סימפוניה ב-C”, “סקוורדאנס”, “לה-ואלס”, “קונצ`רטו ברוקו” ו”ארבעה מצבי רוח”.

מלבד עבודות מופת אלה מאת גדול הכוריאוגרפים הניאו-קלאסיים, ג`ורג` בלנשין, לבלט הישראלי רפרטואר עשיר ומגוון ובו ממיטב יצירות הבלט הקלאסי וההפקות הבימתיות המלאות כמו “מפצח האגוזים” ו”היפהפיה הנמה”, “סינדרלה”, “אונייגין”, “רומיאו ויוליה”, “דון קישוט” ו”ג`יזל”.

כמו כן, מבצעת הלהקה יצירות חדשות מאת כוריאוגרפים כמו כריסטיאן שפוק וכריסטוף פסטור, רודי וונדנציג, יאן לינקנס ולאר לובוביץ. חלקם יצרו, במיוחד עבור הבלט הישראלי, כמה מעבודותיהם החשובות.

גאוותו הגדולה של הבלט הישראלי ביצירותיה המקוריות של מייסדת הלהקה והמנהלת האמנותית שלה. עד היום חבקה ברטה ימפולסקי יותר משלושים עבודות, בהן כוריאוגרפיות חדשות ליצירות קלאסיות. לצד אלה רקמה יצירות בלט מקוריות אשר זיכו אותה בשבחי הביקורת כמו “ללא שם”, “הרמוניום”, “שניים שניים וכולם”, “גורה לידר”, “אופטימוס”, אקסטזי” ו”כתוב בחול”.

בבלט הישראלי כיום 35 רקדניות ורקדנים, בהם `צברים`, עולים חדשים מחבר העמים ומארצות המערב אשר התקבלו ללהקה בתום מסלול מיונים לא פשוט.

בשנת 2000 זכה הבלט הישראלי בפרס שר התרבות לביצוע של להקת מחול על רמתם האמנותית והאיכותית של רקדני הלהקה.
במהלך כל שנות קיומו, הופיע הבלט הישראלי ברחבי העולם בפסטיבלים יוקרתיים באירופה, בארצות הברית ובדרום אמריקה. הלהקה גרפה תשואות והביאה כבוד רב למדינת ישראל.

בשנת 1977 יצא הבלט הישראלי לראשונה לסיבוב הופעות מחוף לחוף בארצות הברית. מאז ביקרה שם הלהקה עוד פעמיים וקצרה שבחים ותשואות.

בשנת 1997, זמן קצר לאחר חידוש היחסים הדיפלומטיים עם סין, ערכה הלהקה מסע הופעות ראשון במדינה זו, בהזמנתו של משרד התרבות בבייג`ינג. ארבע שנים מאוחר יותר הוזמן הבלט הישראלי למסע הופעות שני ברחבי סין.
ב- 2008 הבלט הופיע ברחבי רומניה, בפסטיבל סיביו ובבתי האופרה של בוקרשט וקונסטנסה.
ב- 2009 הבלט הופיע בתיאטרון החדש של בייג’ינג (מרכז לאומנויות הבמה) במסגרת סיור שלישי לסין.

בנוסף ביקר הבלט הישראלי, בין השאר, בצ`ילה, בארגנטינה, בתורכיה, בפינלנד, בגרמניה, באוסטריה, בבריטניה, במלטה ובאיטליה.

בקיץ 2004, שלושים ושבע שנים לאחר שנוסד הבלט הישראלי, נחנך בתל אביב מרכז הבלט הישראלי – משכנה של הלהקה. בהיכל זה נקבע גם מקומו של המרכז לבלט קלאסי – בית הספר הרשמי של הבלט הישראלי – המוסד המוביל בישראל ללימוד אמנות הבלט הקלאסי.

הבלט הישראלי שם לו למטרה לטפח את דור העתיד של קהל שוחרי התרבות. במסגרת זו מופיעה הלהקה בהרכב מלא ובליווי הסברים בפני תלמידים, בני נוער ובפני חיילי צה”ל.

This entry was posted on April 19, 2012.

עדי סלנט מונתה למשנה למנהל האמנותי של להקת מחול בת שבע

geteborg_1עדי, רקדנית עבר בלהקה, תעבוד לצידו של אוהד נהרין
עדי סלנט רקדה באנסמבל בת-שבע ובלהקת בת-שבע בין השנים 2001-1992. עם עזיבתה את הלהקה בשנת 2001 התמנתה כאסיסטנטית של אוהד נהרין והעלתה את עבודותיו בלהקות נודעות בכל רחבי העולם.  במקביל, בשנת 2004, עברה עדי להתגורר בדנמרק והשיקה קריירה עצמאית כמורה וככוריאוגרפית ויצרה עבודות לתיאטראות ולהקות שונות בדנמרק, עבודותיה הוצגו בפסטיבלים שונים בארה”ב ובאירופה. ובין היתר זכתה בפרס בתחרות הכוריאוגרפיה Dansolution בדנמרק.  בשנת 2009 חזרה עדי לישראל ובימים אלה מונתה למשנה למנהל האמנותי של להקת מחול בת-שבע, אוהד נהרין.

אוהד נהרין על מינויה של עדי סלנט: “ההכרות רבת השנים עם עדי כרקדנית, אסיסטנטית, יוצרת, מורה וחברה קרובה הוכיחה שלעדי יש את הידע, הניסיון, התבונה והנדיבות בכדי להיות שותפה נפלאה בניהול

הבא »
האמנותי של להקת בת-שבע. בנוסף, נוכחותה בסטודיו, בחזרות ובתהליכים חשובה ביותר, עדי נחנה ביכולת לאתגר את הרקדנים בעבודה מאומצת ואינטנסיבית ביותר מבלי שהם יאבדו את הקשר להנאה ואהבת הריקוד”.

This entry was posted on September 7, 2011.

הורה של אוהד נהרין

ffffצירה של נהרין לדוגמה: אנאפאזה, 1993
אחת מהבולטות ביצירותיה של בת שבע תחת שרביטו של נהרין הייתה טקס הפתיחה של פסטיבל ישראל בירושלים, 1993. בדצמבר אותה שנה היא קיבלה את שמה הסופי “אנאפאזה” (שלב בהתפתחותו הביולוגית של התא) והוצגה בתל אביב. מאז הוזמנה לניו יורק, טוקיו, אמסטרדם, ברצלונה ועוד. בעשר השנים הראשונות להצגתה צפו ביצירה מעל ל-350,000 בני אדם. המופע משלב מחול, תיאטרון, מוזיקה ווידיאו ומציג יסודות סותרים: הקונפורמי והראוי מול השתוללות כמיטב התעוזה של נהרין.

ביצירה משלב נהרין בין הטקס הרשמי, ההיענות למוסכמות ולמשחק, מופיעים בה עשרים וחמישה רקדנים ונוצר אפקט של מסה גדולה על הבמה. התנועה, על אף היותה וירטואוזית, שואפת לטבעיות ואף עשויה להבליט את האנושיות והחולשה שבגוף הרקדן. תפקיד ייחודי הוא תפקידו של מנחה הערב, בעל מבטא זר שעושה את תפקידו במגוון של סיטואציות בלתי רגילות ואשר קורא טקסטים בלתי שגרתיים אום כתב נהרין. לרקדנים מצטרפים על הבמה מבצעים נוספים, מוזיקאים, ונהרין עצמו מנגן בגיטרה חשמלית ושר. המוזיקה משלבת קטעי מוזיקה מוקלטת ומוזיקה חיה ומקורית. גם התפאורה מיוחדת: במה שחורה ומאחוריה פודיום מוגבה. בקטע “אחד מי יודע” הרקדנים ישובים על כסאות עץ פשוטים, יש שימוש במיכלי מים גדולים. הבמה מתלכלכת בבוץ, יש שימוש בשלטי עץ, מכונת עשן, בלונים וקונפטי. התאורה מדמה את מופע המחול למופע רוק, או אולפן טלוויזיוני. הרקדנים עצמם משתמשים בפנסים. התלבושות נראות כלקוחת מ”שוק הפשפשים”. סרט וידיאו מוקרן על גופה של רקדנית עטויה סדין לבן. בעזרת מנחה הערב מתקיים שיתוף אינטראקטיבי של הקהל במופע.

המרכיבים המיוחדים של “אנאפאזה” ממחישים את דרך היצירה של נהרין ביצירה זו וביצירות אחרות שיצר עם בת שבע. הוא לוקח חומרים מוכרים מהמציאות, מעבד אותם ומפיק מוצר חדש שחושף את הפוטנציאל הטמון בהם.
עבודות נוספות
בין יתר היצירות משל אוהד נהרין שהועלו בבת שבע: “מבול” (1992) “זינה” (1995), “יאג” (1996) “סבוטאז’ בייבי” (1997), “זאצ’צ’ה” (1998), “וירוס של אוהד נהרין” (2001), “ממותות” (2002), “דקה דאנס” (2002), “שלוש” (2005) ו”מקס” (2007).
שרון אייל (נ. 1971) היא כוריאוגרפית הבית של הלהקה ורקדנית במשרה מלאה. יצירות משלה כגון “LOVE” (2003), “Quiet Vilage” (2004) ו”ברתולינה” (2006) ו”מקארובה קביסה” (2008) מוצגות לצד יצירותיו של נהרין. חלק מיצירותיה, וביניהן “Pan” (הרמת מסך 2001), “After Love” (2003) מועלות על ידי אנסמבל בת שבע.
במרוצת השנים העלתה בת שבע בניהולו של נהרין יצירות רבות נוספות, והיא אף מארחת ללא הרף כוריאוגראפים ויועצים אמנותיים, מהשמנא והסלתא של יוצרי המחול בעולם.בין היוצרים הבינלאומיים ששיתפו פעולה במשך השנים עם בת שבע: ירי קיליאן מהולנד, הפיני טרו סרינאן, הסלובאני איצטוק קובאץ’, וים ונדקבייס הבלגי, ביל פורסיית’ מגרמניה, רוברט קוהן האמריקני ועוד.

על רקדני הלהקה כיום נמנים: אנדרסון בראז, ארז זוהר, בובי סמית, גיא שומרוני, גילי נבות, דניאל אגמי, טליה לנדא, יניב אברהם, יערה מוזס, ליאו לרוס, מאמי שימזאקי, מתן דוד, נועה צוק, ניר בניטה, סטפן פרי, עדי זלטין, קרולין בוסרד, רייצ’ל אוסבורן, שני גרפינקל, תום וינברגר.

בראשית שנת 2010 מונתה עדי סלנט שרקדה בעבר בלהקה למשנה למנהל האמנותי של להקת המחול בת שבע.
מקורות:
גלוק רינה, להקת המחול בת-שבע 1980-1964, (תרגמה מאנגלית רחל אהרוני) כרמל, ירושלים, 2006.
לוטן תמר, עבודה סמינרית “אנאפזה”, בית הספר לתקשורת, המכללה למנהל, תל אביב, 2003.
מנור, גיורא, בת-שבע, ספינת הדגל של המחול הישראלי, מתוך מחול ישראלי (עורכים: גיורא מנור ורות אשל) רבעון לענייני מחול 4, זום הפקות תל-אבי, 1994.

This entry was posted on August 6, 2011.

תולדות המחול – הרנסנס והבארוק

vaganova_1_2פרק ראשון: מהריקוד הכפרי ועד המחול החצרני של מלך השמש
המחול התקיים מאז ומעולם כצורך בסיסי של האדם בתנועה, בתקשורת ובביטוי אישי. תחילתו של המחול בפולחן הדתי, דרך לריצוי האלים ולתקשורת עימם. מהמאה הרביעית ועד למאה ה-15 לספירה שלטה במערב התרבות הנוצרית שראתה את הגוף כנחות, ועל כן לא ראתה במחול אמנות, והתמידה בכך עד למאה ה-15. המחולות הכנסייתיים נשאו אפוא צביון דתי ונושאי הריקוד היו דתיים, כשהרוקדים מגלמים דמויות כמו השטן, שדים וכדומה.

בימי הביניים החל סיווגו של הריקוד: היו ריקודים שנועדו לשמש כבידור לבני המעמד הנמוך ואותם ביצעו קבוצות נודדות של “ג’ונגלרים”, להטוטנים שעברו ממקום למקום ושילבו קטעי משחק וריקוד. כמו-כן היו ריקודים כפריים פרועים וקופצניים שנרקדו בידי גברים ונשים.

הבא »
הריקודים הכנסייתיים, לעומת אלה, ביטאו אמונה דתית ונועדו להטפת מוסר. הריקודים בחצרות האצילים היו מאופקים, נטולי קפיצות ומסוגננים. ריקודים אלה חיקו גינוני חיזור ובישרו למעשה את ימיהם הראשונים של ריקודי החצר בתקופת הרנסנס, שמאוחר יותר היו הבסיס לבלט הקלאסי.

כפריים רוקדים בטקס דתי מחוץ לבית קברות בימי הביניים

ריקודי החצר וריקודי הכפריים
בתקופת הרנסנס (1400-1600) נחלשה השפעתה של הדת, והאמנות, על רבדיה השונים, תפסה מקום חשוב בחברה האירופית. המחול פרח בתקופה זו ואימץ את מאפייניה האמנותיים של התקופה כולה: סימטריה, איזון והרמוניה. בתקופה זו התחדדו הפערים בין ריקודי החצר של האריסטוקרטיה שהתאפיינו בנימוס מעודן לבין  ריקודי הכפריים הנועזים. זרם חדש במחול צמח במחול – ריקודי החצר, והפך לזרם שמייחד את התקופה.
להופעתם של ריקודי החצר גרמה התפתחותו של המחול החברתי – הריקודים הפכו למשוכללים יותר והאצילים התמודדו כעת עם ערכים אסתטיים מוגדרים ומקצועיים. כך החל להתפתח מקצוע ‘המורה למחול’ והנושא בתפקיד קיבל את שכרו מידי האצילים. המורים למחול חיברו את הריקודים, לימדו אותם וליטשו את הטכניקה ואת גינוני הנימוס בקרב האצילים. בסוף תקופת הרנסנס החלו המורי למחול לתעד את פועלם וכתבו ספרים. “האורכסוגרפיה” מאת ארבו, לדוגמא, נכתב בשנת 1588כדיאלוג בין מורה לתלמיד, בדומה לכתבי הפילוסופים היוונים.

הסוויטה ומופעי הבלט הראשונים
ריקודי החצר התגבשו תחת מבנה מוסיקלי קבוע, מסודר ומאורגן – הסוויטה, מחרוזת ריקודים שהתבצעו בזה אחר זה, כשלכל ריקוד אופי וקצב שונים. הפאבאן, לדוגמא, היה אצילי וטקסי; הגליארד עליז וקצבי וכן הלאה. עם הזמן התגבשה הסוויטה הקלאסית, שהורכבה מארבעה ריקודים: האלמנד- איטי ורציני; הקוראנט –מהיר; הסרבנד -שביטא חיזור ופיתוי; הג’יג – המהיר מכולם. היה נהוג להוסיף על ארבעת אלו את המינואט, הבורה והגאבוט.

  בלט החצר הראשון
בשנת 1581 הועלה בצרפת בלט החצר הראשון  (“Le Ballet Comique de la Reine” ). היה זה מופע ראווה גדול שהתבסס על ריקודי החצר והפריד לראשונה בין קהל לרקדנים. זו היתה הפעם הראשונה שבה נוצר ריקוד אמנותי מריקודי החצר. פטרונית האמנויות, האצילה קתרינה דה מדיצ’י מאיטליה, התחתנה עם מלך צרפת ויזמה את האירוע כדי לגייס כוח פוליטי, חברתי ושלטוני. היא הזמינה לבלט החצר הראשון שגרירים ואנשי אצולה מכל רחבי אירופה והם צפו במשך כמה שעות במופע שכלל שירה, מוזיקה ואף ריקוד. במשך הזמן הפכו מופעים שכאלה לדבר שבשגרה בחצרות האצילים ברחבי אירופה.

לואי ה-14 – “מלך השמש”
לקראת סוף תקופת הרנסנס ותחילת תקופת הבארוק (1600- 1750), עלה לשלטון בצרפת המלך לואי ה- 14 שהיה מכונה “מלך השמש”. שלטונו היה ריכוזי והשפעתו ניכרה בכל תחומי החיים. ארמונו בוורסאי הכתיב את כללי התרבות לשאר חצרות האצילים בעולם. לואי ה-14 הקים אקדמיות לאמנויות, ובתוכן גם אקדמיה למוזיקה ואקדמיה למחול (1661).
לריקודי החצר היה חלק מרכזי בחיי האצילים באותה תקופה והמלך עצמו נטל חלק, בעיקר כרקדן, במופעי ראווה רבה ששילבו בתוכם אמנויות שונות. הודות למדיניותו כלפי האמנויות ובהיותו רקדן הפך המחול לאמנות מכובדת ברחבי אירופה. בתקופת הבארוק התגבשו ריקודי הסוויטה לסדרה קבועה של ריקודים בעלי סדר מובהק וברור. חשוב לציין כי באותה תקופה נוצרו יסודות הבלט הקלאסי – בעת שעוצבו חמש עמידות המוצא ועיקרון ה-turn out , כולם במטרה לשכלל את המחול כאמנות שעברה לבמה.
המעבר מריקודי חצר למחולות שהועלו על במה בפני קהל, גרם להדגשת המבנים הכוריאוגרפיים, הסדר והסימטריה, כפי שנרשמו על ידי מורי המחול, כמו פייר בושמפ. הקהל ישב משני צידי הבמה ובחזיתה, התלבושות היו כבדות ומסורבלות והריקודים היו, כתוצאה, ריקודים “כבדים” כשקפיצות הרקדנים קרובות לפני הקרקע.
תלבושות מורכבות וכבדות שהיו נפוצות ב- Le Ballet Comique de la Reine
כמו בתקופת הרנסנס, רק גברים רקדו על הבמה והם ביצעו את תפקידי הנשים כשהם עטויים במסיכות. עם השנים עברו המחולות לתיאטראות כשהקהל ישוב רק מול הרקדנים ולא בשלוש חזיתות. ההפרדה בין הקהל לרקדנים גברה והלכה, וכך גם הפער בין הריקוד החברתי למחול המקצועי. האצילים התקשו לעמוד בסטנדרטים המקצועיים שהרקדנים הפגינו על הבמות. גם תפקידו של לואי ה- 14 כרקדן הסתיים ונשים החלו להופיע, לראשונה, כרקדניות. בין הרקדניות הראשונות היו מדמואזל דה לה פונטיין, מארי קמרגו ומארי סאלה. קמרגו התפרסמה בכך שקיצרה את חצאית הבלט שלה וויתרה על נעלי העקב, כך ששילבה קפיצות קטנות ומסובכות (“אנטרשה”) בריקודים שביצעה.
ציור שמן של מארי קמרגו (1730 לערך)

האופרה בלט והקומיק בלט
הריקודים המקצועיים על הבמות בתקופת הבארוק הבמה היו חלק ממופעי “אופרה בלט” (אופרה שבתוכה משובצים ריקודים) או “קומיק בלט” (הצגה בחמש מערכות שבסוף כל מערכה ישנו ריקוד).
הריקודים אמנם הוגדרו כאמנות ומופע על במה, אך עדיין שימשו כקישוט לאמנויות האחרות – לשירת האופרה או למשחקם של שחקני הקומדיה. תפקידם היה לשעשע ולבדר אך הם לא נועדו להעביר מסר כלשהו. עם זאת, גם כקישוט, הפך המחול במהלך שנים אלו מריקודי החצר של הרנסנס, לאמנות במה מקצועית בתקופת הבארוק.

This entry was posted on March 5, 2011.

המרכז לאופרה פרינג’

tango160x160המרכז לאופרה פרינג’, הממוקם במרכז תרבות מנדל שביפו, הינו גוף ייחודי וחדשני בנוף התרבות הישראלית.שעה שלצד כל גורמי הבמה המרכזיים בישראל קיימת ופועלת מסגרת יצירה ניסיונית (פרינג’) חיה ותוססת, נשאר תחום האופרה, ללא אלטרנטיבה, כאשר העשייה בתחום מתרכזת בעיקר בהעלאת אותן יצירות מוכרות מהרפרטואר העולמי ושימור דרכי הביצוע המסורתיות, אל מול אילו, הוקם המרכז לאופרת פרינג’.

ואכן – לפי מידת ההיענות והפניות למרכז, מצד אמנים – נראה שמסגרת כזאת הייתה חסרה. המרכז פותח את שעריו בפני יוצרים, מתחומי מוסיקה ויצירה שונים, שמעולם לא העזו להתנסות בתחום וכן מבקש לחקור ולהכשיר אמנים מבצעים שיבדקו את דרכי השירה והמשחק לאור התקדמות התרבות וקצב החיים העכשווי.

“כפי שקרה בצורה מופלאה כל כך למחול, אנו מבקשים ‘להוריד את האופרה מהאצבעות’ ולבדוק דרכים חדשות

הבא »
של פרשנות וביצוע לעולם הדרמה המושרת. כמרכז פרינג’, שצניעותו היא מקור עושרו, עלינו להתרכז בתוכן ובאמן עצמו ולהביא את הקהל לריגוש ולחוויה אישית ומשמעותית שהיא מעבר לקונבנציה ומסורת…”

This entry was posted on February 10, 2011.

פלמנקו – תולדות

הפלמנקו הוא סגנון מחול ספרדי ייחודי המשלב ריקוד רגשני וסוחף, שירה ונגינת גיטרה. המקצבים המורכבים של הפלמנקו מודגשים במהלך הריקוד במחיאות כפיים של הקהל וברקיעות עקבים מצד הרקדנים.
הפלמנקו נולד באנדלוסיה שבדרום ספרד, רקיעת הרגליים יוצרת מגוון של שילובים קצביים, ומצטרפים אליה כמאפיינים עיקריים, גם יציבת הגוף הבוטחת והשלווה והתנועות האופייניות של הזרועות והידיים.
מקורו של הפלמנקו בשירת רועים צוענית. לליווי הגיטרה התווספו במשך הזמן אלמנטים נוספים: מחיאות הכפיים, רקיעות הרגליים, נקישות הקסטנייטות והחידוש המאוחר ביותר –הקחון, תוף הפלמנקו. ריקוד הפלמנקו מתאפיין אף בלבוש ובאביזרים ייחודיים: נעלי עקב, חצאית או שמלה שופעת, עגילים גדולים, קישוטי שיער, מניפות, קסטנייטות וצעיף ששמו מנטון.
סופה של המאה ה-18 נחשב לתחילתו של תור הזהב של הפלמנקו. באותה תקופה התפתחו שלושה סגנונות זמר וריקוד עיקריים: ה-Cante Jondos, סגנון כבד שמבטא

הבא »
סבל ועצב,  ה-Cante Chicos, המבטא שמחה וקלילות וה-Intermadio הנע בין שמחה לעצב. לקראת סוף המאה ה-19 הפלמנקו התמסחר והגיע לבארים, אולמות ובתי קפה. באותו זמן התעצב הפלמנקו שאנו מכירים כיום – מחול חושני ומפתה.
בהופעת פלמנקו הזמר (Cantador) והגיטריסט נותנים השראה לרקדן ו/או לרקדנית. הריקוד מתאפיין בחופש צורני, ביצוע מסוגנן ובאלתור. מספר טכניקות בסיסיות מאפשרות לכל רקדן או רקדנית פלמנקו ליצור סגנון אישי משלהם.

This entry was posted on June 21, 2010.

המחול בתקופה הרומנטית

כתבה שנייה בסדרה – מהמהפכה הצרפתית ועד לפטיפה
המחול בתקופה הרומנטית – 1800-1900
טרם הרומנטיקה: התקופה הקלאסית (1750- 1800)
בתקופת הבארוק (1600-1750) היה המחול נחלת האצולה וחצר מלך צרפת הכתיבה את הטעם והתרבות ברחבי אירופה. התקופה הקלאסית שבאה לאחריה (1750-1800) הונעה  על-ידי הרוח המהפכנית שנשבה באירופה באותה תקופה ובמיוחד בימי המהפכה הצרפתית ב-1789. הריקודים בתקופה הקלאסית שיקפו את רוח הזמן וסימלו מסרים של חופש, שיוויון ואחווה. האסתטיקה של התקופה התבססה על סדר, הרמוניה ואיזון. הריקודים עדיין היו משולבים באופרות או בהצגות תיאטרון אך כבר לא היה נדיר, כבעבר, לראות נשים רוקדות על הבמות. מעמד הכוריאוגרפים היה אמנם גבוה, אך הם נאלצו לשמור על סדר קבוע של ריקודים ונוסחאות קבועות של צעדים.

הבא »
אף כוריאוגרף לא העז לשנות זאת, פרט לרקדן, מורה המחול והכוריאוגרף החשוב של התקופה – ז’אן ג’ורג’ נובר.

ז’אן ג’ורג’ נובר – הוגה ה”בלט ד’אקסיון”
נובר נחשב לפורץ דרך שהקדים את זמנו כשסבר שיש להתייחס אל המחול כאל שאר האמנויות ולאפשר לכוריאוגרפים חופש יצירתי. נובר טען כי על המחול לעמוד בפני עצמו, עם מוסיקה מתאימה ותלבושות קלילות ולא מסורבלות. נובר נחשב לראשון שדיבר על הצורך לתפוש את המחול כאמנות דרמטית המבטאת נושא, ואשר אינה בידור לשם שעשוע בלבד. הוא כתב את הדברים בספרו “מכתבים על המחול” וכינה את הרעיון “בלט ד’אקסיון” – בלט של עשייה. לקראת המאה ה-18, הפך הבלט ד’אקסיון לצורת המחול הבימתי הרווחת.

התפישה הרומנטית: הרגש מחליף את השכל
במהלך המאה ה- 18 הלכה והתגבשה התפישה הרומנטית שהעלתה על נס את הפרוע, הסוחף והנשגב. הקלאסיקנים מרדו בגינוני הבארוק באמצעות סימטריה והיגיון, ואילו הרומנטיקנים מרדו בקלאסיקה באמצעות הרגש הטהור. הם ראו בנשגב, בהשראה, בחיזיון ובדמיון תחליף להיגיון שרווח בחברה והכתיב את עבודת האמנים. הרומנטיקנים נתנו משמעות לתופעות הנעלמות מהעין ושאינן נתפשות בחושים ובשכל, תופעות שקשה להגדירן שלא באמצעות הרגש. הרומנטיקנים ניצלו את הדמיון ליצירת דימויים וסמלים והעדיפו את הייחודיות והמקוריות על-פני האינטלקט. באותה תקופה גדלו וצמחו הערים ובמקביל גברו הגעגועים והנהייה אל הטבע, והוא זכה לביטוי גדול יותר באמנויות השונות. האמנים ראו בטבע השראה, שאפו להתקרב אליו ולהיות חלק ממנו, במקום להיטמע בעיר שהייתה עבורם הביטוי החד ביותר של השכל וההגיון.

הבלט הרומנטי – הנשים עולות על פוינט
בתקופה הרומנטית המוקדמת מוקד העשייה היה בצרפת ובתקופה הרומנטית המאוחרת הוא עבר לרוסיה. האלמנטים המאפיינים את הרומנטיקה באמנות באו לידי ביטוי בצורה האופטימלית בבלט.
הבלטים הרומנטיים היו דרמטיים ורגשיים ועסקו באהבה בלתי מושגת, בפנטזיה וביצורים בני אלמוות המתקיימים לצד חיים יומיומיים ופשוטים. בהתבססם על אגדות עם וסיפורים שרווחו באותה תקופה באירופה. הרקדניות גילמו דמויות של פיות ורוחות יער, ודמות האישה נתפשה כנשגבת, בלתי מושגת, אוורירית ורוחנית. כדי ליצור אשליה בימתית של דמויות שכאלו, עברו הרקדניות לרקוד על קצות האצבעות ואף נעלו לראשונה את נעלי הפוינט.

הבלרינה מארי טליוני – מהראשונות לרקוד בנעלי פוינט
טכניקת הפוינט התפתחה באופן מהיר ובשל הצורך הפיסיקלי השתכלל השימוש ב-Turn out ובעבודה במרחב האנכי.

הוירטואוזיות הלכה ותפסה בהתאם חלק מרכזי בעבודת האמנים ובאופן הביטוי שלהם.

הבלט הלבן – הבלרינה במרכז
ניתן להגדיר את כל יצירות הבלט בתקופה הרומנטית כ”בלט לבן” – יצירת בלט שבה כל הרקדניות לבושות בלבן לפחות במערכה אחת והן מגלמות את אותן דמויות נשגבות, רוחניות ואווריריות. בתקופה הרומנטית המוקדמת נבע “הבלט הלבן” כולו מעלילת הבלט, אך עם השנים הפך הדבר למושג אסתטי שאינו קשור בהכרח לעלילה. “הבלט הלבן” נתפש אז כביטוי לשלמות ויופי, דיוק וסימטריה, יחד עם התגשמות של אותה דמות נשית “אידיאלית”. מעמדן של הבלרינות הלך ועלה במקביל, והן החלו לזכות בהערצה גדולה.

הבלרינה מארי טליוני – הפליאה את צרפת בוירטואזיות
ב- 1823 נערכה הבכורה של הבלט “לה סילפיד” (הסילפידה), המציינת את תחילתה של התקופה הרומנטית בבלט. הבלרינה מארי טליוני, בתו של הכוריאוגרף פיליפ טליוני, כיכבה בבלט וכתבים מהתקופה מציינים כיצד הפליאה את צרפת בוירטואוזיות שלה על נעלי הפוינט ובאופן שבו גילמה את את הדמות הרוחנית והבלתי מושגת של הסיליפידה. בלרינה בולטת אחרת של התקופה הייתה קרלוטה גריזי שב-1841 הייתה הראשונה שגילמה את תפקידה של ג’יזל בבלט שיצרו ז’אן קורלי וז’ול פרו – בעלה של גריזי.

קרלוטה גריזי – הראשונה לגלם את ג’יז

המעבר לרוסיה ולחסות הצאר – הבלט הקיסרי הקלאסי
עם השנים נדדו אמני הבלט, ובהם הבלרינות, הכוריאוגרפים, המורים והמלחינים, לרוסיה. הם כבר לא נהנו מחסות האצולה והמלוכה שחוסלה בצרפת, והציבור המהפכני תפש את הבלט כאמנות ירודה. ברוסיה, תחת חסות הצאר, הלך הבלט והתפתח לאורך המאה ה- 19.
מריוס פטיפה נחשב לדמות החשובה ביותר בבלט הקלאסי-הקיסרי ברוסיה והאחראי לכך שהבלט הגיע לוירטואוזיות המושלמת המוכרת לנו כיום. הצאר תמך בבתי הספר לריקוד, בלהקות ובכוריאוגרפים, ואיפשר תהליכי יצירה חופשיים, גדולים ולאורך זמן.
פטיפה, בן למשפחת רקדנים ממרסיי, הגיע לבלט מרינסקי בסנט פטרסבורג (לימים – בלט קירוב) כרקדן, והפך לכוריאוגרף הלהקה. הוא כיהן בתפקיד במשך 30 שנה ויצר 54 בלטים, 35 אופרות ושיחזר 17 יצירות של יוצרים שקדמו לו.

This entry was posted on January 23, 2010.