פלמנקו – תולדות

הפלמנקו הוא סגנון מחול ספרדי ייחודי המשלב ריקוד רגשני וסוחף, שירה ונגינת גיטרה. המקצבים המורכבים של הפלמנקו מודגשים במהלך הריקוד במחיאות כפיים של הקהל וברקיעות עקבים מצד הרקדנים.
הפלמנקו נולד באנדלוסיה שבדרום ספרד, רקיעת הרגליים יוצרת מגוון של שילובים קצביים, ומצטרפים אליה כמאפיינים עיקריים, גם יציבת הגוף הבוטחת והשלווה והתנועות האופייניות של הזרועות והידיים.
מקורו של הפלמנקו בשירת רועים צוענית. לליווי הגיטרה התווספו במשך הזמן אלמנטים נוספים: מחיאות הכפיים, רקיעות הרגליים, נקישות הקסטנייטות והחידוש המאוחר ביותר –הקחון, תוף הפלמנקו. ריקוד הפלמנקו מתאפיין אף בלבוש ובאביזרים ייחודיים: נעלי עקב, חצאית או שמלה שופעת, עגילים גדולים, קישוטי שיער, מניפות, קסטנייטות וצעיף ששמו מנטון.
סופה של המאה ה-18 נחשב לתחילתו של תור הזהב של הפלמנקו. באותה תקופה התפתחו שלושה סגנונות זמר וריקוד עיקריים: ה-Cante Jondos, סגנון כבד שמבטא

הבא »
סבל ועצב,  ה-Cante Chicos, המבטא שמחה וקלילות וה-Intermadio הנע בין שמחה לעצב. לקראת סוף המאה ה-19 הפלמנקו התמסחר והגיע לבארים, אולמות ובתי קפה. באותו זמן התעצב הפלמנקו שאנו מכירים כיום – מחול חושני ומפתה.
בהופעת פלמנקו הזמר (Cantador) והגיטריסט נותנים השראה לרקדן ו/או לרקדנית. הריקוד מתאפיין בחופש צורני, ביצוע מסוגנן ובאלתור. מספר טכניקות בסיסיות מאפשרות לכל רקדן או רקדנית פלמנקו ליצור סגנון אישי משלהם.

This entry was posted on June 21, 2010. Bookmark the permalink.