Archive | April 2004

להקת בת שבע – היהלום שבכתר המחול הישראלי

bil_t.gons 160x160סיפורה של השגרירה החשובה ביותר של האמנות הישראלית
זהו סיפורה של צעירה בת 47 – להקת בת שבע, להקת המחול הרפרטוארית המובילה בארץ. בת שבע נוסדה כלהקת מחול רפרטוארית בשנת 1963, והופיעה לראשונה על בימת המחול האמנותי ב-1964. היה זה שיאו תהליך שבו יוצרות מחול אמריקניות כמו רינה גלוק, רינה שחם ואנה סוקולוב כבשו את בימת המחול המקומית. את מגמת האמריקניזציה הובילה הרקדנית והכוריאוגרפית מרתה גראהם, הכוהנת הגדולה של המחול המודרני וידידתה של הברונית בת שבע דה רוטשילד, מייסדת הלהקה.
אוהד נהרין, רקדן טירון שזה עתה השתחרר משירותו הצבאי פגש את גרהאם ב-1974, וכך ניתן האות לתחילתו של פרק התהילה השני של בת-שבע, החל משנות התשעים שבהן נהרין נטל על עצמו את ניהולה האמנותי של הלהקה ועד לימינו.
נבכי הלב מאת מרתה גראהם – רקדנית – רנה גלוק, צילום: מולה הרמתי

« הקודם

הבא »
התכניות הראשונות
אנה סוקולוב, מחניכותיה הראשונות של גראהם שהחלו לפעול בארץ ערכה כבר בשנות החמישים היכרות לרקדנים המקומיים עם שפת המחול של גראהם. חלק מהדמויות המובילות בבת שבע למדו אצלה ואחרות נשלחו לניו-יורק ורכשו את השכלתם באולפן הבית של גראהם ובבית-הספר ג’וליארד.

מייסדת הלהקה, בת שבע דה רוטשילד, בת למשפחת נדבנים מהעשירות בעולם, הקימה ב-1958 קרן לעידוד מוזיקה מודרנית בארץ. בהיותה חובבת מחול שאפה לקדם את המחול האמנותי לישראל, והייתה למייסדת בת שבע ולמפיקה שלה, ואילו מרתה גראהם שאנשיה ניהלו את החזרות באופן יום יומי הגיעה מספר פעמים בשנה לארץ והיתה המנהלת האמנותית שלה.

התכניות הראשונות של בת-שבע כללו מספר עבודות של גרהאם – “אל תוך המבוך” ו”הרודיאדה” ב-1964, ואת “שעשועי מלאכים” ו”הגן אחוז מלחמה ב-1965. בצד אלה הועלו בשנים הראשונות יצירות מקוריות כמו “בת יפתח” של רינה שיינפלד, “אדם וחווה” מאת אושרה אלקיים ועוד.

החזרות הראשונות של בת-שבע נערכו בקונסרבטוריון “רון” בתל-אביב. הופעת הכורה, בליווי תזמורת “קול ישראל” בניצוחו של גארי ברתיני, נערכה בתיאטרון הבימה בתל אביב ב-16.12.64. על הסגל הראשון של בת שבע נמנו חמישה עשר רקדנים: אושרה אלקיים, הדסה בדוח, רינה גלוק, גלית גת, לינדה הודס, יהודית ואל, לאה לוין, רות לרמן, אהובה ענברי, רינה שיינפלד, משה אפרתי, אהוד בן-דוד, שמעון בראון, משה רומנו ורחמים רון. מוזיקאים שעבדו עם הלהקה באותן שנים: גארי ברתיני היה היועץ המוזיקלי של הלהקה. בין המלחינים: עידן פרטוש, פאול בן-חיים, צבי אבני, מרדכי סתר, נועם שריף ועוד. נתן מישורי ליווה את החזרות בפסנתר.

נבכי הלב מאת מרתה גראהם – רקדנית – רנה גלוק, צילום: מולה הרמתי

בשנים הראשונות עיצבו את התפאורות זאב הלפרין ודני קרוון. את התלבושות עיצבו אורסולה ריד (בתכנית הראשונה), ומעצבים ישראלים: יהודית לוי, ברטה קווץ, יהודית גרינשפן ועוד.

סגנון בת שבע בשנים הראשונות
סגנונה של גרהאם היה לקו המנחה של הלהקה בימיה הראשונים. פריצת הדרך של גרהאם התאפיינה בכך שהיא הייתה הראשונה שטיפלה בנושאים פסיכולוגיים, בעזרת התאורנים ידעה לבטל את מימדיה של הבמה, הייתה חלוצה בעיצוב תלבושות ותפאורות שהתאימו לחזונה הכוריאוגראפי, והזמינה מוזיקה מקורית לכל מחול שיצרה. בת-שבע תחת שרביטה של גרהאם שמה דגש על כוונון הגוף, על כוח, על שיווי משקל, על הדרמה שבתנועה, על ליריות ועל הצדקה פסיכולוגית לכל תנועה ותנועה.

ההצלחה בשנים הראשונות
לאחר הבכורה ובהמשך, גם בעונה השנייה, הקהל והביקורת היו נלהבים, וההצלחה של בת שבע הייתה כמעט מיידית:
“להקת המחול “בת שבע” הוכיחה כי אפשר למצוא כוחות ללהקה מתמדת בארץ […] להקה זו היא הישג חשוב לאמנות המחול בישראל.” חיים גמזו, הארץ, 18.12.64.

“להקת המחול החדשה של הברונית בת-שבע דה רוטשילד פרצה בימים אלה כרוח סערה על פני מדבר המחול הישראלי ועשתה את הבלתי אפשרי.” משה נתן, במחנה, 29.12.64.

“אין לי ספק שזוהי הלהקה המקצועית ביותר בין להקות המחול המודרני אשר קמו בישראל עד כה.” מיה ארבטובה, קול העם, 1.1.65.

עמי ים עמי יער מאת ג’ון קרנקו – 1971, צילום: מולה הרמתי

“נקודת השיא של התכנית הייתה יצירתה של הגברת הגדול בכבודה ובעצמה, מרתה גראהם […] רינה שיינפלד העניקה לקהל הופעה של יופי צלול ושקוף, בשילוב עם הביצועים היפים של רינה גלוק ושל כל שאר חברי הלהקה.” מנדל קוחנסקי, ג’רוזלם פוסט, 6.8.65.

במסעותיה הראשונים של בת שבע לניו-יורק (1972 ,1970) זכתה הלהקה לביקורות נלהבות ולהכרה רחבה כלהקה שעומדת בחזית המחול המודרני העולמי. עם זאת, הצלחתה של בת שבע בראשית שנות השבעים הייתה ראשיתו של משבר וחיפושי דרך בחיי הלהקה, ורק עשרים שנה לאחר מכן, כשאוהד נהרין נטל על עצמו ב-1990 את ניהולה האמנותי של הלהקה, חזרה בת שבע למעמד הבכורה העולמי שלה.

פרט למרתה גראהם גדולי הכוריאוגרפים בעולם שימשו כיועצים אמנותיים וכאמנים אורחים של בת-שבע. בין היתר חניכיה של גראהם רוברט קוהן, אתל וינטר, דונלד מק-קייל, לינדה הודס ויוצרים נוספים, כגון ג’רום רובינס (“תנועות”), חוסה לימון (“הגולים”), נורמן מוריס (“1-2-3”), כריסטופר ברוס, גלן טטלי (“הציידים האגדיים”, “ריצ’רקרה”), טאלי ביאטי, ג’ון קרנקו (“עמי-ים – עמי יער”) ועוד.

תנועות מאת ג’רום רובינס, צילום: מולה הרמתי

העבודה עם בת שבע הייתה חווייה בלתי נשכחת. ג’רום רובינס מספר על אותם ימים ראשונים: “בדרך כלל אני ידוע ככוריאוגרף שהכול רועדים מפניו. הלהקה היחידה שהצליחה להפחיד אותי, הייתה בת שבע.”

בת שבע ואוהד נהרין
הרקדן והכוריאוגרף אוהד נהרין, נולד בקיבוץ מזרע ב-1952. הוא החל את דרכו כרקדן בת שבע והמשיך את לימודיו בג’וליארד. במשך עונה אחת רקד בלהקתה של גרהאם ועונה נוספת בלהקתו של מוריס בז’אר. בין 1980 ל-1990 בהן היה נהרין פעיל בסצנת המחול בניו-יורק קיבל הזמנות מלהקות מחול מובילות ברחבי העולם: הוא שיתף עם פעולה ירי קיליאן מתיאטרון המחול ההולנדי, והוזמנו ממנו יצירות על מלהקות כמו בלטט קולברג, בלט האופרה של ליון, בלט פרנקפורט ועוד. נהרין, בעל השכלה מוזיקלית, שיתף גם פעולה ביצירת המוזיקה ברבות מעבודותיו. נהרין משתף פעולה עם מעצב התאורה במבי, ומעצבת התלבושות רקפת לוי.
מאז 1981 תרם נהרין יצירות לבת-שבע כמעט מדי שנה: “ביניים,” “משהו משותף,” “חפלחץ,” בעקבות מלחמת לבנון הראשונה.

אוהד נהרין

סגנונו של אוהד נהרין
הסגנון שאוהד נהרין הביא לבת שבע מכיל יסודות עכשוויים של תרבות רוק צעירה ובוטה. התנועה דורשת הקרבה רבה מהרקדנים, לעיתים מסכנת אותם. המראה על הבמה אינו מהוקצע, והתלבושות הסמרטוטיות לעיתים תומכות בכך. את כף הרגל היחפה שאפיינה את המחול המודרני של ראשית המאה העשרים, ואת נעל הבלט שחזרה למחול הגראהמי, מחליפות נעליים כבדות, לעיתים נעלי עבודה, במחול של אוהד נהרין. חלק חשוב בסגנונו של נהרין הוא האילתור וחופש הביטוי של הרקדנים (הוא יצר לשם כך דרך עבודה מיוחדת המכונה “גאגא”, זוהי שפה המשמשת לאימון הרקדנים והמחליפה שיטות מסורתיות של שיעורים וחזרות). שפת המחול של נהרין ישירה, נוסעזת, כנה וכוחנית. זהו סגנון חסר מנוחה התר בלי הרף אחר תנועות וצורות חדשות, מתאפיין ביומיומיות ובלהט תוסס ומיוחד. נהרין פתוח לרעיונות בלתי שגרתיים כמו דיבור או נגינה של רקדנים במופע המחול. יש האומרים כי נהרין יוצר סימפוניה מורכבת מתנועות פשוטות.

ההצלחה הגדולה של בת שבע
ב-1990 התמנה אוהד נהרין לתפקיד המנהל האמנותי של בת שבע. נהרין גיבש קבוצה ייחודית של רקדנים והוביל את הלהקה להצלחה בין לאומית הנמשכת עד ימינו.

פריצת הדרך של נהרין הייתה ביצירה “קיר” בשיתוף עם להקת הרוק הישראלית “נקמת הטרקטור” בהזמנת פסטיבל ישראל שנערך בירושלים. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הכיר הקהל הישראלי את בת שבע החדשה – נועזת, סוחפת וחושנית. בת שבע בלבושה החדשה סחפה לאולמות המופעים קהלים חדשים, והיא מרבה לערוך סיורים ולהופיע בכל רחבי העולם. לצד בת שבע הבוגרת פועל אנסמבל בת שבע, הלהקה הצעירה שמטרתה טיפוח דור חדש של רקדנים וקידום כשרונות בתחום הכוריאוגראפיה, העיצוב והמוזיקה. אנסמבל בת שבע היא להקה דינמית בעלת זהות עצמאית הפועלת במקביל ללהקת האם ואף היא מופיעה ברחבי העולם. ב-1999 נחנך ביתה החדש של בת שבע במרכז סוזן דלל שבנווה צדק.

This entry was posted on April 6, 2004.